קצת יותר מחודשיים עברו מאז שנגמרה עונת ה-NBA, אבל דייויד בלאט רק עכשיו מתחיל לעכל. לעכל שהוא סיים עונה שלמה כמאמן ראשי בקליבלנד, לעכל שהוא אימן את לברון ג'יימס, לעכל את העובדה שהוא היה במרחק נגיעה מתואר - כבר בעונת הרוקי שלו על הקווים בליגה הטובה בעולם.
בלאט, שזכה בתואר או שניים בקריירה, מצא עצמו בתוך הרפתקה שונה לגמרי, חדשה, כזו שהוא לא מכיר. בתוכנית מיוחדת של "יציע העיתונות" מדבר המאמן על העונה שחלפה, על יחסי מאמן-שחקן עם כוכב גדול כמו לברון ג'יימס, ומנסה להשוות בין התקשורת בארה"ב, לזו בישראל (רמז: הוא לא מתגעגע לעיתונאים בארץ).
אימנת את פארקר, שאראס, קירלינקו וגם לברון. מה יש בערן זהבי?
"יודע לסיים. בכל ספורט קבוצתי יש תפקידים, יש כאלה שלוקחים אחריות ותמיד יש אחד שברגע האמת צריך לבצע את הפעולה האחרונה. ולמרות הידע המועט בכדורגל, הוא נראה לי כזה".
"הקטע של גמר ה-NBA, זה דבר שהוא כל כך גדול ועוצמתי, לקח לי הרבה זמן להתאושש מהסוף שלו, ומהעובדה שעברנו את החוויה של המשחקים החשובים האלה. רק עכשיו אני מתחיל להירגע, ומנסה לעכל ולהבין את הכל. מה שכן, אני חושב שמבחינת שנה ראשונה עשינו את המקסימום, ואם לא הפציעות היינו יכולים לזכות. זה היה דבר בלתי רגיל".
ומבחינה אישית?
"זו לא פעם ראשונה שאני נמצא במועדון או מעמד מאוד גדול, רק כל זה קרה מעבר לאוקיינוס. נכון שזה NBA, ונכון שזה יותר גדול מכל דבר בספורט שלנו, אבל בכל זאת הייתי בכמה וכמה מקומות עם חשיבות גדולה, אז הרגיש לי טבעי"
בסדרת הגמר, תהיתי מתי יש לך זמן לאמן? מסיבות עיתונאים והכל, איך אתה חי עם זה שאין זמן לעצמך? פה בארץ התעסקת עם 5 עיתונאים, שם זה כל העולם.
"בשבילי זה הכל אותו הדבר. ללמוד לנטרל רעשים. אתה תהיה בתמונה, אז מה יעזור לי להתרכז במה שמסביב? אני צריך להביא את עצמי על הצד הטוב ביותר. מה שיגידו או לא יגידו זה בסופו של דבר לא בשליטתי".
אתה לא רק מאמן, אתה סוג של אייקון.
"מבחינתי, אני יודע שהתפקיד שלי הוא יותר מלהיות מאמן. אני מייצג דברים, שהם לא פחות חשובים ממה שקורה על הפרקט. אני לא מושפע מכל זה מבחינת איך שאני מתנהל, אבל אני רואה את עצמי במעמד שהוא צריך להיות קשוב להרבה גורמים, אבל מנסה לעשות זאת מהמקום הכי אמיתי שאני יכול".
אתה אמריקאי, באת עם קבלות, אותנו הכעיס שכבר מבקרים אותך ומחפשים אותך עוד לפני שעבדת.
"מי כמוכם יודע שתמיד מחפשים סיפורים. איפה שלא אהיה, לעיתונאים לא אתגעגע - צר לי לאכזב אתכם, אתם לא הראשונים שבראש שלי. אני מבין טוב את חשיבות התקשורת, זה חלק גדול ממה שמניע אותנו. אנחנו נהנים מזה שכל כך מסקרים אותנו. האריה לא יכול לשבת בשקט כל הזמן ולתת לזרוק עליו דברים, בשלב מסויים הייתי צריך לקום ולהגיד 'עד כאן'".
איכזב אותך שהלך לך כל כך קשה מהבחינה הזו?
"כשאני הולך לישון, את הקבלות שיש לי - אף אחד לא ייקח ממני. מי יכול לקחת ממני את מה שעשיתי, כמובן שעם עזרה מאחרים? מה שאומרים או לא אומרים, כבר לא מזיז לי בעקבות כל מה שהצלחתי".
אתה עובד היום עם לברון, מהגדולים בהיסטוריה, איך היום-יום איתו?
"יש בהחלט דיאלוג. זה סוג של ברכה, שכמעט אף אחד בעולם לא זכה בה. זה דבר שהוא פשוט מיוחד ברמה שקשה לתאר. יש הסכמות ואי הסכמות, וכשאתה עובד עם מישהו ביכולת ונסיון ומעמד של לברון, אתה לא מנסה להכריח או לתת לו הוראות. מגיע לו את הזכות להגיד מה שהוא חושב ולתת מהנסיון שלו".
הוא סוג של אוטוריטה עולמית, השחקנים האחרים מקבלים את זה?
"אנחנו לא גן ילדים. אנשים מבוגרים, עם נסיון. לכל אחד יש אגו, וזה בסדר. זה דבר טוב. מי שאומר אחרת, לא מבין מה זה אגו או את החשיבות. לברון מקבל את הכבוד מהחברים, בזכות מה שהוא עושה ועשה".
